פסק-דין בתיק תא"מ 8349-09-11

בפני תביעת שיבוב בסדר דין מהיר על סכום של 475 ש"ח ! שמקורה בחוסר תקשורת מצער בין התובעת לנתבעת ולהיפך, שסופו בהגשת תביעה לבית המשפט על סכום מגוחך, העסקת עורכי דין, ששכר טרחתם עולה על הסכום הנתבע, קיום דיון בבית המשפט וכתיבת פסק דין.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנהג המבוטח על-ידי הנתבעת אחראי לתאונה וכי הנתבעת אמורה הייתה לשלם לתובעת את סכומי הנזק שהוכחו. אין מחלוקת גם שהנתבעת שילמה לאחר פניות חוזרות ונשנות את מירב הסכום שנדרש למעט 475 ש"ח, כאשר לגבי סכום זה נחלקו הצדדים -

בעוד התובעת טוענת, כי מדובר בחלק מן הסכומים ששולמו למבוטח בהתאם למפרט התשלומים שהעבירה לנתבעת, טוענת הנתבעת כי סכום זה לא הוכח ומשכך, לא הייתה עליה החובה לשלמו.

בדיעבד, הסתבר במהלך הדיון, כי מדובר בסכום המע"מ, כאשר לטענת התובעת המבוטחת שהיא חברה בע"מ מזדכה רק על חלק מן המע"מ כאשר מדובר ברכב פרטי, ולטענת הנתבעת לא הוכח בפניה הסכום בו מזדכה התובעת בשום שלב והיא שילמה לתובעת בהתאם לדו"ח השמאי שהציגה בפניה.

כפי שהסתבר, בהתאם לדו"ח השמאי סכום הנזק ללא מע"מ עומד על 3378.60, השמאי הוסיף בחוות דעתו כי " תשלום המע"מ יעשה בכפוף לחשבונית מס מקורית ובהתאם לזכאות המבוטח".

במכתב הדרישה, דרשה התובעת סכום של 3,796.60 כנזק לפי דו"ח שמאי, כאשר לא הוסבר הפער בין סכום הנזק הנדרש לבין הסכום הננקב בחוות דעת השמאי, לא צורפה החשבונית מס מקורית, ולא צורף מסמך המלמד על זכאות המבוטח.

משכך, לא שלמה הנתבעת את הפער בין דרישת התובעת במכתב הדרישה, על אף שלפי מפרט התשלומים הסכום אכן שולם, לבין הסכום בו נקב השמאי.  יצויין, כי לכתחילה הנתבעת לא שילמה גם את סכום ההשתתפות העצמית של מבוטח התובעת אולם אחרי אי אלו התכתבויות הועבר סכום ההשתתפות העצמית, לטענת התובעת בלא כל הצמדה, אך הפער האמור לא הושלם.

הנתבעת מצידה לא הסבירה במכתביה מדוע אין היא נעתרת לדרישת התובעת לתשלום הסכום האמור, והתובעת המשיכה לשלוח מכתבי דרישה בלא לצרף כל מסמך נוסף שעשוי ללמד על זכאותה.

בסופו של יום, בחרה התובעת להגיש תביעה לבית המשפט. הנתבעת הגישה כתב הגנה לקוני לפיו שילמה את כל הנזקים שהוכחו במלואם, מבלי למקד את טענתה שסכום המע"מ לא הוכח, ורק ערב קודם לדיון, משפנה ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת בנסיון לסיים את התביעה, התגלה לו כי הנתבעת לא שילמה את הפער בשל טענתה שתשלום המע"מ לא הוכח.

משכך, התייצב ב"כ התובעת לדיון כשהוא מצויד במסמך מיום 31/12/09 המלמד על כך שחברת מוטורולה המבוטחת מזדכה בסך של 25% מהוצאות שוטפות תיקונים ואחזקה של רכב הטבה פרטי ומסחרי, מסמך שלפי תאריכו היה בידי המבוטח הרבה קודם לדיון, ולא הייתה כלל מניעה להעבירו.

ב"כ הנתבעת סרב להגשת המסמך בטענה שלא צורף לכתב התביעה, ואין להתיר הגשתו במהלך הדיון.  בד בבד הצהיר ב"כ הנתבעת שלו יוכח בפני הנתבעת תשלום מע"מ כדין, הרי שאין היא חולקת על חבותה להשיב לתובעת את הסכום, אולם לא בגדרי תביעה זו. את התביעה גופה התבקש בית המשפט לדחות תוך הוראה על תשלום הוצאות לדוגמא.

כפי שאמרתי לבאי כוח הצדדים בדיון, מחלוקת מסוג זה טוב שלא הייתה באה לעולם בגדר כותלי בית המשפט, שעה שמדובר בשתי חברות המנהלות ביניהן תקשורת רצופה ואשר לו כל אחת הייתה טורחת להבהיר מלכתחילה את מקור הדרישה ומקור עמדתה, הרי שניתן היה לפתור את המחלוקת בזמן קצר הרבה יותר ומבלי צורך להטריח עורכי דין ובתי משפט.

בהתנהלותם של שני הצדדים נפלו ליקויים - מחד, ובהתאם לדו"ח השמאי היה על התובעת לצרף למכתב דרישתה את כל המסמכים הנדרשים על מנת להוכיח את סכום הפיצוי שנדרש לרבות חשבונית מס מקורית ומסמך המלמד על זכאות המבוטח. צודקת הנתבעת בטענתה, כי היא רשאית לבדוק את דרישות התשלום ולשלם נזק שהוכח בלבד, זאת אף שחברת הביטוח אינו מוחזקת כמי שמשלמת למבוטח כמתנדבת ומלכתחילה חובת התובעת הייתה לצרף לדרישת את התשלום את כל המסמכים הנדרשים על מנת להוכיח את צדקת הסכום ששולם על ידה.

מאידך, חובת הנתבעת הייתה להשיב לתובעת ולהבהיר מדוע שילמה רק חלק מן הפיצוי שנדרש ולו הייתה עושה כן, הרי שחזקה על התובעת שהייתה מעבירה את המסמכים הנדרשים ושני הצדדים לא היו מגיעים עדי בית המשפט. מכל מקום, יש יסוד להניח שהתובעת יכלה לשער מה מקור הפער בתשלום, אלא שכל אחד מהצדדים העדיף להתבצר בעמדתו ולהטיל את הויכוח לפתחי בית המשפט.  ואכן, כל אחד מהצדדים טען כי ברצונו ללמד את משנהו לקח על התנהלותו.

לטעמי, בית המשפט אינו צריך לעודד את הצדדים ובאי-כוחם להגיש תביעות מסוג זה כאשר ניתן היה לפתור את המחלוקת בקלות ובאמצעות שיפור התקשורת, ולכן מקום שבהתנהלותם של שני הצדדים נפל פגם,  ובכפוף להצהרת הנתבעת כי ככל שיוכח בפניה סכום המע"מ ששולם היא תעבירו לתובעת וראוי שתעבירו בצירוף הצמדה מיום התשלום, דינה של התביעה להדחות.

אציין כי לא ראיתי להתיר את הגשת המסמך שהגשתו התבקשה על ידי התובעת במהלך הדיון. על התובעת היה לבדוק ולהוכיח את כל רכיבי תביעתה ואת זירת המחלוקת הרבה קודם לדיון,  ובמידת הצורך להגיש בקשה מסודרת להגשת ראיה או להגיע להסכמה אחרת עם הנתבעת שתייתר את הדיון.

בנסיבות העניין, איני רואה לעשות צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. 

ניתן היום,  כ"ה חשון תשע"ג, 10 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: